Transcription of TgRuth from Valmadonna No. 1


The Text of Targum Ruth from MS Valmadonna No. 1

This is a transcription of V, prepared from images provided by the Institute of Microfilmed Hebrew Manuscripts. The manuscript has very minor water damage such that some letters and words on the edges are smudged, but largely still legible. A few notes on this transcription of V are pertinent: I have not reproduced the vocalization found in the manuscript; while V writes the Tetragrammaton as three yods in a pyramid, it is represented here simply as ייי; and in cases where V abbreviates words that appear at the ends of manuscript lines, I have included reconstructions of the abbreviated text.

פרק א

1 והוה ביומי נגודיא והוה כפנא בארעא דיש[ראל] עישרתי כפנין תקיפ[ין] איתגזרו מן שמיא למיהוי בעלמא מן יומ[א] דאתברי עלמא עד זמן דייתי מלכא משיחא לאוכחא בהון דיירי ארעא כפן קדמאי ביומי אדם כפן תניין ביומי למך כפן תליתאי ביומי אברה[ם] כפן רביעאי ביומי יצחק כפן חמישאי ביו[מי] יעקב כפן שתיתאי ביומי בועז דמתקרי אבצן צדיקא דמן בית־לחם כפן שביעאי ביומי דוד מלכא דישר[אל] כפן תמינאי ביומי אליהו נביא כפן תמינאי ביומי אלישע בשמרון וכפן עשיר[אי] למהוי לא כפן למיכל לחמא ולא צחותא למשתי מוי אילהין למשמע פתגם נבוא[ה] מן קדם ייי וכד הוה כפנא הדא תקיף בארעא דישר[אל] נפק גברא רבא מן בית־לחם יהודה ואזל לדור בחקלא דמואב הוא ואיתתיה ותרין בנוי:

2 ושום גברא אלימלך ושום אתתיה נעמי ושום תרין בנוי מחלון וכליו[ן] רבנין מן בית־לחם יהו[דה] ואתו עד חקלא מוא[ב] והוו תמן רופילין:

3 ומית אלימלך בעלה דנעמי ואישתארת היא ארמלא ותרין בנהא יתמין:

4 ועברו על גזירת מימרא דייי ונסיבו להון נשין נוכראין מן בית מואב שום חדא ערפה ושום תנייתא רות ברת עגלון מלכא דמואב ויתיבו תמן כזמן עשר שנין:

5 ועל דעברו על גזירת מימרא דייי ואיתחתנו בעמין נוכראין איתקטעו יומיהון ומיתו אף תרויהון מחלון וכליון בארעא מסאבתא ואשתארת איתתא מתכלא מתרין בנהא וארמלא מבעלהא:

‏‎6‏ וקמת היא וכלתהא ותבת מחקל מואב ארום אתבסרת בחקל מואב על פום מלאכא ארום דכר ייי ית עמיה בני ישר[אל] למיתן להון לחמא בגין זכותיה דאבצן נגודא ובצלותיה דצלי קדם ייי הוא בועז חסידא:

‎7‏ ונפקת מן אתרא די הות תמן ותרתין כלתהא עמה ומהלכן בארחא למתוב לארע יהודה:

‎8‏ ואמרת נעמי לתרתי[ן] כלתהא איזילנא תובנא איתתא לבית אמה יעבד ייי עמכון טיבו כמא דעבדתון עם בעלכון שכיביא ועמי דזנתון וסוברתון יתי:

‎9‏ יהב ייי לכון אגר שלים על טיבותא דעבדתון ובההוא אגר תשכחון נייחא חדא וחדא לבית בעלה ונשקת להון ונטלן קלהון ובכיאן:

‎10‏ ואמרן לה לא נתוב לעמנא ולדחלתנא ארום אילהן עמך נתוב לעמך לאיתגיירא:

‎11‏ ואמרת נעמי תובנא ברתיי למה דין אתון אזלין עמי העוד כען אית לי וולדין במעיי ויהוון לכון לגוברין:

‎12‏ תיבנה ברתיי מבתריי איזלנא לעמך ארי סיבית מלמהוי מיבעלא לגבר ארי אמרית אילו אנא ריבא אית לי סבר ברם הויתי מבעלא בליליא לגבר וברם הויתי ילדא בנין:

‎13‏ דילמא להון אתון מתינין עד די ירבון כאיתא דנטרא ליבם קליל למסביה לגבר הבדילהון אתון יתבן עגינין בדיל דלא למהוי מתנסבן לגבר בבעו ברתיי לא תמררו[ן] נפשי ארום מריר לי מנכון ארום נפקת בי מחת מן קדם ייי:

‎14‏ ונטלן קלהון ובכיין עוד זמנא אחרנ[א] ונשקת ערפה לחמות[ה] ואזלת ורות לאורחה ורות אידבקת בה:

15 ואמרת הא תבת יבמתך לות עמה ולות דחלתה[א] תובי בתר יבמתך לעמך ולדחלתך:

16‏ ואמרת רות לא תקניטי בי למשבקיך למתוב מן בתריך ארום תאיבא אנא לאיתגיירא אמרת נעמי אתפקדנא למיטר שביא ויומי טבין בדיל דלא להלכא בר־מתרין אלפין אמי[ן] אמרת רות לכל מאן דאת אזלת אזיל אמרת נעמי אתפק‎̇ד‎̇[נא] דלא למיבת כחדא עם עממיא אמרת רות לכל אתר דתיבותי איבת אמרת נעמי אתפקדנא למיטר שית מאה ותלת־עסר פיקודיא אמרת רות מה דנטרין אהא נטר[א] כאילו הוו עמי מן קדמת דנא אמרת נעמי אתפקדנא דלא למפלח פלחן נוכראה אמרת רות אלהיך הוא אלהי:

‎17‏ אמרת נעמי אית לנא ארבעא דיני מותא לחייביא רגימת אבנין ויקידת נורא וקטילת סייפא וצליבת קיסא אמרת רות כל דתימותי אימות אמרת נעמ[י] אית לנא בית קבורת[א] תלת אמין אמרת רות ותמן אהא קבירא ולא תוסיפי למללא עוד כדנן יעבד ייי לי וכדנן יוסיף עלי ארום מיתה יפריש ביני וביניך

‎18‏ וחזת ארום מתאלמה היא למיהך עמה ופסקת מלמללא לה:

19‏ ואזלנא תרויהון עד דעלן לבית־לחם והוה במיעלהון לבית־לחם וארגישו כל יתבי קרתא עילויהון ואמרן הדא נעמי:

‎20‏ ואמרת להון לא תהוון קרן לי נעמי קרן לי מרירת נפש ארום אמרר לי שדי לחדא:

‎21‏ אנא מליא אזלית מבעלי ומבניי ורקניא אתבני ייי מנהון למא דנן אתון קרן לי נעמ[י] ומן קדם ייי אסתהיד בי חובתי ושדי אבאש לי:

‎22‏ ויתיבת נעמי ורות מואביתא כלתה עמ[ה] דתבת מחקל מואב ואינון עלן לבית־לחם במעלי יומא דפסח[א] ובההוא יומא שריאו בני ישראל למיחצד ית עומרא דארמותא דהוה מן שערין:

פרק ב

1 ולנעמי אשתמודע לגברה גבר גיבר תקיף מן ייחוס אלימל[ך] ושמיה בעז:

2 ואמרת רות מואביתא לות נעמי אזיל כען בחקל[א] ואכנוש בשובלן בתר דאשכח רחמין בעינוי ואמרת לה אזילי ברתי:

3‏ ואזלת ועלת וכנשת בחקל[א] בתר חצדיא ואורע אורעהא אחסנת חקלא דהוה לבועז דמן ייחוס אלימלך:

‎4‏ והא בעז אתא מבית־לחם ואמר לחצודיא יהא מימרא דייי בסעדכון ואמרו יברכינך ייי:

5 ואמר בעז לעולימיה דמני רב על חצודיא לאידין אומא ריבא היא:

6 ואתב עולימא דאתמני רב על חצודיא ואמרת ריבא מן עמא דמוא[ב] דתבת ואתגיירת עם נעמי מחקל מואב:

7 ואמר[ת] אצבור כען ואכנוש שובלין באולמיא מה דמשתאר בתר חצודיא ואתת וקמת ואיתעכבת כאן מקדם צפרא עד כען פון זעיר דין דיתבא ציבחר:

8 ואמר בעז לות רות הלא קבילת מני ברתי לא תהכין למצבור שובלין בחק[ל] אחרן ואף לא תעיברי מכא למהך לאומא אחריתי והכא תיתוספין עם עולמתיי:

9 תהא מסתכלא בחקל[א] די יחצדון תמן ותהכי בתריהון הלא פקידי[ת] ית עולימיא בדיל דלא יקרבון ביך לביש ובעידן דאת צחיא למוי אזילי למניא ותהא שתיא מן מוי דיימלון עולימיא:

10‏ ונפלת על אפהא וסגידת על ארעא ואמרת ליה מא־דין אשכחית רחמין בעינ[ך] לאישתמודעותני ואנא מעמא נכראה מבנתהון דמואב דלא אידכי למיעל בכנישת[א] דייי:

‎11‏ ואתיב בעז ואמר לה איתחואה איתחוי לי על מימר חכימי[א] דכד גזר ייי עליהון לא גזר אילהן על גבריא ואיתאמר עלי בנבוא[ה] דעתידין למיפק מניך מלכין ונביאין בגין טיבותא דעבדת עם חמותך בתר דמית בעליך דשבקת דחלתך ועמך וארע ילדותך ואזלת לאיתגיירא ולמיתב בין עם דלא אישתמודע לך מאיתמלי ומדקמוהי:

‎12‏ יגמול ייי ליך גמול טב בעלמ[א] הדין על עובדייך טב ויהי אגריך שלימא לעלמא דאתי מן קדם ייי אלה[א] דישר[אל] דאתת לאתגיירא ולאיתחסאה תחות טלל שכינת יקריה ובי היא זכותא תשתזבין מן דין גיהינם למהוי עם שרה רבקה רחל ולאה:

‎13‏ ואמרת אשכחית רחמין קדמ[ך] ריבוני ארום ניחמתני למידכי בקהלא דייי וארום מללתא תנחומין על ליב אמתך דאבטחתני למיחסן לעלמא דאתי הי כצדקותא ואנא לית לי זכו למיהוי חולקי לעלמא דאתי אפילו עם חדא מן אמהתך:

‎14‏ ואמר לה בעז לעידן סעודתא קרובי הלכא ותיכול מן לחמא וטמישי סעדיך בתבשילא דאתבשל בחלא ויתיבת בסטר חצודיא ואושיט לה קמח קלי ואכלת ושבעת ושיירת:

15‏ וקמת למצבר שובלין ופקד בועז ית עולימוי למימ[ר] אף ביני אולמיא תהי צבירא ולא תכספונה:

‎16‏ ואף מיתר תיתרון לה מן עתריא ותשבקו[ן] למהוי צברא ולא תנזפון בה:

‎17‏ וצברת שובלין בחקלא עד רמשא ודשת ית שובלין וצברת והות שיעורהון כתלת סאין שערין:

18 וסוברת ועלת לקרתא וחמת חמותה ית מה דכנשת ואפקת מן תרמילא ויהבת לה ית מזונא דשיירת לה משבעה:

‎19‏ ואמרת לה חמותה לאן צברת יומא דין ולאן אישתדלת למיעבד עמיה יהא גברא דאשתמודע לך מברך וחויאת לחמות[ה] ית דאשתדלא למעב[ד] עמיה ואמרת שום גברא רבא דאשתדלית עמיה יומא דין מתקרי בעז:

‎20‏ ואמרת נעמי לכלתה בריך הוא מפום קדש[א] דייי דלא שבק טיבותי[ה] עם חייא ועם מתיא ואמרת לה נעמי קריב לנא גברא מפרקנא הוא:

‎21‏ ואמרת רות מואביתא אף ארום אמר לי עם ריביא דילי תיתוספין עד זמן דכי ישיצון ית כל חצדיא דילי:

‎22‏ ואמרת נעמי לות רות כלתה שפיר ברתי ארום תפקין עם עולימתוי ולא יערעון יתיך בחקל אוחרן:

‎23‏ ואידבקת בעולימתוי דבעז עד דשיצי חצד שערין וחצד חנטין ויתיבת עם חמותה:

פרק ג

‏1 ואמרת לה נעמי חמותה ברתי בשבועה לא אנוח עד זמן דיתבע ליך דיוטיב לך:

‎2‏ וכען הלא בועז דאישתמודע לנא דהוית בחקלא עם עולימתוי הא הוא מבדר ית אידר דשערין ברוחא דליליא:

‎3‏ ותחלילי במיא ותסוכי בוסמנין ותשויאי תכשיטיך עליך ותחתין לאידר[א] לא תיתפרסמי לגבר עד זמן שיצאיתיה למיכל ולמשתי:

‎4‏ והוי בעידן דמכיה ותדעין ית אתרא דדמוך תמן ותעילי ותגליאי ית ריגלוי ותדמיכי ותהא שאילא מיניה עיטא והוא יחו[י] לך בחכמתי[ה] ית דתעבדין:

‎5‏ ואמרת לה כל די תימרין לי אעביד:

‎6‏ ונחתת לאדרא ועבדת ככל די פקדת חמותה:

7 ואכל בעז ושתי ואוטיב ליביה ובריך שמא דייי דקבל צלותיה ואעדי כפנא מארע[א] דישר[אל] ואתא לדמכא מסטר ערימתא ועלת רות ברז וגליא[ת] רגלוי ודמכת:

‎8‏ והוה בפלגות ליליא ותהווא גברא ורתת ואיתרכיך בישריה כליפתא מן רתיתא וחמא והא איתתא דמכא כל קבל רגלוי ותקף יצריה ולא ק‎̊◦◦ב‎̇ לותה היכמ[א] דעבד יוסף צדיקא דסרב למיקרב לות מצרית[א] איתת ריבוניה והיכמה דעבד פלטיאל בן ליש חסידא דדעץ סייפא בין מימריה ובין מיכל בת שאול איתת דוד דסרב למיקרב לותה:

‎9‏ ואמר מאן את ואמרת אנא רות אמתך ויתקרי שמך על אמתך למסבי לאינתו ארי פריק את:

‎10‏ ואמ[ר] בריכה את קדם ייי ברתי אוטבת טיבותך בתראי מן קדמאי דאיתגיירת ובתראי דעבדת כאית[א] דנטרא ליבם עד זמן דיירבי דלא למהך בתר רובין למעבד זנו ע‎̊◦ה‎‎̇ון אם מסכן אם עתיר:

11‏ וכען ברתי לא תדחלין כל די תימרין לי אעביד ליך ארום גלי קדם כל דיתבי תרע סנהדרין רבא דעמי ארום אינתתא צד[י]קת[א] את ואית ביך חילא לסוברא ניר פיקודיא דייי:

‎12‏ וכע[ן] ארום בקושטא ארום פריק אנא ואף אית פריק דחמי ליה למפרק יתר מני:

‎13‏ ביתי בליליא ויהא בצפר[א] אם יפרקינך טוב דחמי למפרקך מן אוריתא הרי טב ויפרוק לחיי ואין לא צבי למפרקך ואפרקינך אנא אמרית בשבועה קדם ייי כמא דמלילית כן אעביד דמוכי עד עידן צפרא:

14‏ ודמכת כל־קבל רגלוי עד צפרא וקמת בקריצתא עד־לא אישתמודע גבר ית חבריה מן קדם חשוכ[א] ואמר לעולימוי לא ישתמודע ארום אתת איתתא לאידרא:

‎15‏ ואמר הבי סודרא דעליך ואחדי בה ואחדת בה וכל שית סאין דשערי[ן] ושוי עלהא ואיתיהיב לה כח וגבורא מן קדם ייי לסוברא יתהון ומן־יד איתאמר לה בנבוא[ה] דעתידין למיפק מנה שיתא צדיקי עלמ[א] דכל חד וחד מתברך בשיתא ברכן דויד ודניאל וחברוהי ומלכא משיחא ועל בועז לקרתא:

‎16‏ ואתת לות חמותה בקריצתא ואמרת מאן ברתי וחואה לה ית כל מאן דעבד לה גברא על פום מימר נבואה דאיתגליאת ליה עבד לה:

‎17‏ ואמרת שית סאין דסערין יהב לי גברא ארום אמר לי לא תיהכי ריקניא לות חמותך:

‎18‏ ואמרת תיבי ברתי עמי בביתא עד די תדעין אבית דינא דתגזר מן שמיא ואכדין יתפרש פתגם ארום לא ינוח גברא אילהין ישיצי לטב פתגמא יומא דין:

פרק ד

1 ובעז סליק לתרע בית דינא דסנהדרין ויתיב תמן עם סביא והא פריקא חלף דמליל בעז לרות ואמר סטי תיב הכא גבר דצניען ארחתיה וסטא ויתיב:

‎2‏ ודבר עישרתי גוברין מסבי קרתא ואמר תיבו הכ[א] ויתיבו:

‎3‏ ואמר לפריקא אחסנת חקל[א] די לאחונא לאלימל[ך] זבנת נעמי דתבת מחקל מואב:

‎4‏ ואנא אמרית אהא מתרא בך ואגלי ית אדנך למימר זבון כל־קביל בית דינא דסנהדרין ולקביל סבי עמי אם רעותך למפרוק פרוק ואין לית רעותך למפרק חוי לי ואינדע ארום לית בר־מינך למפרוק ואהא פרוק[א] בתרך ואמר אנא אפרוק:

‎5‏ ואמר בעז ביום זבניתך ית חקלא מן ידא דנעמי ומן ידא דרות מואביתא אית[ת] מותא תהי קני ליבמא יתה בגין דיקום שים מותא על אחסנתיה:

‎6‏ ואמר פרוקא כי האי גונא לית אנא יכיל למפרק לי עד דאית לי איתת[א] לית לי רשו למינסב אוחרנתא עלה דלמ[א] תהי לי למצו בביתי ואהא מחבל ית אחסנתי פרוק לך את דלית לך איתא ית אחסנתי ארום לית אנא יכיל למפרוק:

7 וכהדא מנהגא בעידנא דמלקדמין מתנהגא בישר[אל] בזמן דשקלן וטרן ופרקן ומחלפן חד עם חבריה קדם סהדיי טלע גבר ית נרתיק יד ימיניה ואושט ביה קניין לחבריה והכי נהיגין למקני גבר מחבריה בבית ישר[אל] קדם סהדיא:

‎8‏ ואמר פרוק[א] לבועז אושט ית ידך לקניינא וקני לך וטלע בועז ית נרתיק יד ימיני[ה] וקנא מיניה:

‎9‏ ואמר בעז לסביא ולכל עמ[א] הוו סהדין אתון עלי יומא דין ארום קניתי ית כל דהוה לאלימל[ך] וית כל מה דהוה לכליו[ן] מן ידא דנעמי:

‎10‏ ואוף ית רות מואביתא איתת מחלון קניתי לי לאנתו בגין למיקום שכיבא על אחסנתיה ולא יתשי שום שכיבא מלות אחוהי ומתרע סנהדרין די באתריה סהדין אתון יומא דין:

11 ואמרו כל עמא די בתרע סנהדרין וסביא סהדין אנחנא יתן ייי ית איתתא הדא בריא במזלא כרחל וכלאה דבנו תרויהון ית בית ישר[אל] אבונן בתרי־עשר שבטין ועיבד חילא באפרת ותהי קרי שמ[א] בבית־לחם:

12 ויהא מצלח ביתך כבית פרץ דיד[ת] תמר ליהודה מן זרע[א] דיתן ייי לך מן ריבא הד[א]:

13 ונסב בעז ית רות והות ליה לאינתו ועל לותה ויהב ייי עידוי וילידת בר:

‎14‏ ואמרן נשיא לנעמי בריך שמיה דייי דלא פסק לך פרוקא יומא דין ויתקרי שמיה מן צדיקי ישראל:

15‏ ויהי לך למקום נפש ולכלכל ית שיבתיך בתפנוקין ארום כלתך די רחימתיך ילידתיה דהא היא טבתא לך בעידן ארמלותיך מן סגיאין בנין:

‎16‏ ונסיבת נעמי ית רביא ושויאת יתיה בעטפה[א] והות ליה לתורביינתא:

‎17‏ וקרן ליה שבבתהא שום למימר איתיליד בר לנעמי והוון קרן שמיה עובד הוא אבוי דישי אבויי דדויד:

18 ואילין תולדת פרץ פרץ אוליד ית חצרון:

‎19‏ וחצרון אוליד ית רם ורם אוליד ית עמינדב:

‎20‏ ועמינ[דב] אוליד ית ית נחשון רב בית אבא לבית יהודה ונחשון אוליד ית סלמא צדיק[א] הוא סלמא מבית־לחם ונטופה דבטילו פרוודאוון דאותיב ירבעם חייבא על אורחי והוו עובדי אב ובנין יאוון כנטופ[א]:

‎21‏ ושלמ[ון] אוליד ית בועז אבצן נגידא הוא בועז צדיקא דעל זכותיה אישתזיבו בני ישר[אל] מן בעלי־דבביהון ובגין זכותיה עלת כפנא מארעא דישר[אל] ובעז אוליד ית עובד דפלח למרי עלמא בלב שלם:

‎22‏ ועובד אוליד ית ישי דמתקרי נחש בגין דלא השתכחת ביה עילא ושחיתא לאתמסרא בידוי דמלאכא דמותא למיסב ית נפשיה מיניה וחיה יומין סגיאין עד דאדכר קדם ייי ית עיטא דיהב חיויא לחוה איתת אדם למיכל מן פירי אילנא דאכלין פירוי חכימין בין טב לביש ועל ההוא עיטא איתחייבו מותא כל דיירי ארעא ובההיא עילא שכב צדיקא הוא ישי דאוליד ית דויד מלכא דישר[אל]: